כבלים עיליים אינם רק כבלים מבודדים-רגילים בנייר רגילים-מבודדים תלויים ישירות על מגדלים עיליים. במקום זאת, הם כבלים מיוחדים המיוצרים בתהליך דומה לזה של כבלים צולבים-.
בדרך כלל, כבלים עיליים הם-ליבה אחת. בהתבסס על המבנה שלהם, ניתן לסווג אותם למבנה תיל אלומיניום קשיח, מבנה תיל נחושת קשיח-, מבנה תיל מסגסוגת אלומיניום, מבנה נתמך בליבת פלדה או סגסוגת אלומיניום, ומבנה מרוכב -עצמי התומך (הליבה יכולה להיות אלומיניום קשיח או חוט נחושת קשה), וכו'.
מבני חוטי אלומיניום קשיחים הם קלים, בעלי חוזק מתיחה בינוני, קלים לכיפוף, נוחים להתקנה ועלויות פרויקט נמוכות. ניתן להתקין אותם בקלות על מגדלים קיימים ונעשה בהם שימוש נפוץ בפרויקטים של שיפוץ או בנייה חדשה.
מבני חוטי נחושת קשים-שמושכים הם כבדים יותר אך בעלי חוזק מתיחה גבוה ועמידות חזקה בפני כוחות חיצוניים; הכבל יכול אפילו להמשיך לשאת חשמל כאשר המגדל נשבר. מבני תיל מסגסוגת אלומיניום הם קלים ובעלי חוזק מתיחה גבוה, המשמשים בעיקר במערכות מגדלים ארוכות- עם טווחים של עד 100 מטר.
מבנים הנתמכים בליבת -פלדה או סגסוגת אלומיניום{{1} משמשים בדרך כלל במערכות מתח של 35kV עם טווחים גדולים יחסית. מבודדים מרובעים מפרידים את חוט התמיכה (תיל חשוף) משלושת חוטי הפאזה המבודדים. חוט התמיכה יכול לשמש גם כחוט הגנה מפני ברקים. היתרון הגדול ביותר שלו הוא הנפילה הקטנה שלו, כאשר משקל הקשת הוא רק כ-2.4% מהטווח.
במערכות עם טווחים בינוניים-תומכים בעצמם שלושה-מבנים תקועים בליבה. החסרונות של כבלים מסוג זה הם: אורך הייצור של שלושה-כבלי ליבה קצר מזה של כבלים-יחידים, יש יותר מפרקים, ויש לו שכבת סיכוך- חיצונית מוליכה למחצה. בקצה הכבל, יש להתקין מבנה קונוס סיום או מתח כמו זה של כבלים רגילים.
